לאחר קריירה כטייס מסוקים וקריירה שניה בשוק ההון, ניתן לראות דמיון בין השניים.

בכל פעם שפקיד ציבור מתבטא על הכלכלה, או כל שינוי פתאומי בתשואת אגרות החוב ל-10 שנים (שהפכו נייר לקמוס לציפיות האינפלציה), אני נזכר בטיסה הנמוכה עם המסוק ובסכנה הממשית של קווי מתח החשמל.

לפעמים נדמה שהגרף המתאר את הגידול בכמות הכסף M2 נראה כמו גרף של חברת ביוטכנולוגיה, רגע אחרי שהודיעה על אישור תרופה חדשה. כלומר, זינוק חד ותלול. אולם, ההבדל בין הגרף של כמות הכסף לזה של חברת הביוטק הוא כמובן שבמקרה של כמות הכסף העצומה – היא כאן על מנת להישאר.

אחת הדרכים להחליף “כסף פיאט” בנכסים ריאליים היא כמובן השקעה במניות. העליה הרציפה של שוק המניות נובעת לא רק בשל 10 מיליון חשבונות הברוקר החדשים שנפתחו רק בשנה שעברה בארה”ב, אלא בעיקר בשל פיחות מטבעות. המניות עלו מאוד במונחים נומינליים, אולם אני סבור שבמונחים ריאליים עליית המחירים צנועה הרבה יותר.

חברות השייט נפגעו קשות מן הקורונה, והיו מהראשונות להיפגע. במשך למעלה משנה חברות שייט דיממו, שכן ספינות זקוקות לתחזוקה שוטפת וחלקן אף המשיכו להפליג כי נמלים סירבו לקבל אותן. חברות אלו הנפיקו מניות מעת לעת על מנת לספק את הצורך המתמשך במזומנים. והנה, לאחרונה אישר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה”ב (ה-CDC) את חידוש ההפלגות. ברגע שאוניות השייט מתחילות להפליג הן הופכות מהתחייבות לנכס ריאלי מניב.

מלונות, מסעדות כמו שירותים רבים אחרים נאלצו לשמר את נכסיהם עם מעט מזומנים, בעוד ששירותים מקוונים רבים שגשגו. אנשים השקיעו סכומים רבים בשיפוץ הבית ושיפור חווית המגורים. רבים עברו מהעיר חזרה לפרברים. כעת, לאחר שיוסרו ההגבלות, ניתן לשער שהציבור יעבור מרכישת מוצרים לרכישת שירותים. רבים (כמוני) חשים צורך לפצות על הזמן האבוד, מה שעשוי להביא לתנופה חסרת תקדים בתעשיות הבידור, פנאי, תיירות ודומיהן.

זהו סוג של אופטימיות ותחושת חופש שלאחר מלחמה, המחליפים את הפחד מנגיף בלתי נראה.

בעוד רבים מהמרים על תוכניתו של ביידן לעורר את הכלכלה, אני מהמר על החיים.